יצא לכם פעם לעמוד על שפת הים ביום חורף סוער ולהקשיב לרעש האדיר של הגלים הגבוהים שמתנפצים אל החוף? הנביא ישעיהו משתמש בדיוק בהרגשה הזו כדי לתאר מראה עוצמתי מאוד. הוא מתאר צבא ענק של מלך אשור, סנחריב, שמתקרב אל ארץ יהודה וירושלים.
הנביא פותח במילה הוֹי, שהיא מעין קריאת אזהרה וצער על הצבא הגדול שמגיע. הוא קורא לחיילים הרבים עַמִּים רַבִּים וגם לְאֻמִּים כַּבִּירִים, כי הצבא הזה מורכב מהמון עמים שונים שהתחברו יחד, והם חזקים ועצומים מאוד.
כשצבא כל כך גדול צועד יחד, הוא מקים רעש מחריש אוזניים. הנביא משתמש במילים הֲמוֹן וגם שְׁאוֹן כדי לתאר את הרעש והמהומה הגדולה שהם עושים. הוא מדמה את תנועת החיילים לזרם אדיר של מים גועשים, ואומר שהם כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וגם כִּשְׁאוֹן מַיִם, כלומר הם רועשים ומתקדמים ממש כמו גלי הים ששוטפים את הכל. גם המילה יִשָּׁאוּן בסוף הפסוק מתארת את השמעת הקול והרעש החזק שלהם.
אבל גם כשזה נשמע מפחיד, הנביא מרגיע אותנו. ממש כמו שגלי הים העצומים מתנפצים אל החול ונשברים, כך גם הכוח של האויבים יישבר מפני ה'. הנביאים מלמדים אותנו שמי שמנסה לפגוע בעם ישראל, בסוף ייענש בעצמו. כשהצבא יגיע לירושלים, ה' יגער בו ויבריח אותו, בדיוק כפי שעשה למי ים סוף.