ישעיהו, פרק ב׳, פסוק י״ב

בזמן מיועד ומוכן מראש, המכונה יוֹם לַה' צְבָאוֹת, ה' יתגלה כדי לשפוט את העולם, בין אם כמשפט היסטורי על אומה ואדם ובין אם כדין הסופי של אחרית הימים, ויבטל לחלוטין את כל מדרגות הכוח והיוהרה האנושיות. ביום פקודה זה יעמדו למשפט סוגים שונים של מתנשאים, ובראשם כָּל גֵּאֶה וָרָם, שהם אנשים בעלי שררה ומעמד גבוה או כאלו שגאוותם גלויה ומופגנת לעין. בנוסף, הדין יחול וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל, ביטוי המכוון לאנשים ממעמד נמוך שמתנשאים בליבם, או לצבועים המציגים כלפי חוץ שפלות רוח אך מלאים בגאווה נסתרת. מנגד, ייתכן שהמילה וְשָׁפֵל כלל אינה מתארת סוג נוסף של אנשים, אלא משמעותה "וְיִשְׁפַל", כלומר היא קובעת את התוצאה הסופית של יום הדין ולפיה נגזר על כל אדם מתנשא להיות מושפל ולהיכנע לחלוטין.