ישעיהו, פרק ב׳, פסוק ג׳

לעתיד לבוא תהווה תורת ישראל מוקד משיכה עולמי, כאשר עַמִּים רַבִּים יעודדו זה את זה, וְהָלְכוּ ויקראו לְכוּ לעלות אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, שנקרא כך משום שיעקב היה זה שכינה את המקדש "בית". הגויים יגיעו מתוך צימאון לקבל הדרכה מה' או מהמשיח, ויבקשו וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כלומר ילמדו את שורשי האמונה ומשפט הצדק האוניברסלי, ומתוך כך יבחרו לקיים גם את פרטי ההלכות. בעקבות זאת מכריזים העמים, או הנביא עצמו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם. חלוקה זו מלמדת שציון היא מוקד ההוראה המעשית של הסנהדרין ואילו ירושלים היא מקור הנבואה, ומשתיהן יחד יקבלו העמים את הלימוד מרצונם החופשי וללא כפייה.