ישעיהו, פרק ב׳, פסוק כ״ב

ההישענות על בשר ודם היא חסרת תוחלת, ולכן עליכם לעשות לטובתכם ולקבל את הקריאה חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם, כלומר הפסיקו לבטוח בבני אדם, לירא מפניהם או ללכת אחר אנשים המדיחים לעבודה זרה. המין האנושי כולו מתאפיין בשבריריות מוחלטת בהיותו יצור אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, שכל חיותו תלויה בנשימה חולפת העשויה להסתלק ממנו בכל רגע. מתוך הכרה באפסות זו מול ה', עולה התמיהה כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא, ובאיזו בחינה ראוי בכלל לסמוך על האדם שאינו יכול להושיע או לבטל גזרות. שאלה זו מופנית בלעג גם כלפי עובדי האלילים, שכן אם האדם משפיל עצמו ומשתחווה לחיות ולפסלים חסרי רוח, הוא מאבד את מעלתו האנושית ואין לו עוד כל חשיבות. הבנה זו של חוסר הערך שבכוח האנושי המדומה תתגלה במלואה באחרית הימים, אז יפסיקו בני האדם לפחד זה מזה וייראו מה' לבדו.