ישעיהו, פרק ב׳, פסוק ג׳

תארו לעצמכם עתיד שבו אנשים מכל קצוות העולם מחליטים פתאום שהם צמאים ללמוד את התורה של עם ישראל. הם לא יבואו לירושלים סתם כדי לטייל או לראות בניין יפה, אלא מתוך רצון אמיתי ללמוד מרצונם החופשי. האנשים האלה יעודדו אחד את השני, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ לעלות יחד אל הר ה'. הם יבקשו להגיע אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. למה הם מזכירים דווקא את יעקב? כי אברהם קרא למקום המקדש הר, יצחק קרא לו שדה, אבל יעקב היה זה שקרא לו בית, ולכן המקדש נקרא על שמו. כשהעמים יבקשו וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, הם בעצם יבקשו הדרכה מחכמי התורה. הם יבטיחו שאם ילמדו אותם את האמונות המרכזיות שהן כמו כביש ראשי, כלומר מִדְּרָכָיו, הם כבר ישקיעו וילמדו בעצמם איך ללכת גם בשבילים הקטנים יותר, כלומר בְּאֹרְחֹתָיו, שהם כל הפרטים הקטנים של ההלכות. לבסוף, העמים יכריזו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם, כי הם יבינו שהאמת נמצאת שם. הם מזכירים שני מקומות שונים: מתוך צִיּוֹן, המקום שבו יושבים החכמים והמלך, תצא התוֹרָה שהיא ההוראות המעשיות לחיים, ומתוך יְרוּשָׁלָיִם, המקום שבו מתאספים הנביאים, יצא דְּבַר ה', שהוא דברי הנבואה.