לאחר החזון המרומם על אחרית הימים, שבו אומות העולם ינהרו אל הר ה' ויבקשו ללמוד מדרכיו, מופיעה קריאה נרגשת המגשרת בין העתיד לחיי ההווה. קריאה זו משמשת כקריאת השכמה לעם ישראל להתנער מהסחות הדעת ומהעיסוק בדברים טפלים, ולהתמקד בעיקר [ביאור שטיינזלץ].
בשאלה מי הוא הדובר בפסוק, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הראשונה רואה בפסוק את המשך דבריהם של הגויים באחרית הימים. אומות העולם יפנו אל עם ישראל ויאמרו להם: בואו, ואנחנו נלך אחריכם באור התורה [רש"י, אברבנאל]. מנגד, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאלו דברי תוכחה וזירוז של הנביא ישעיהו אל בני דורו. הנביא משתמש בחזון העתידי כדי לעורר את העם: אם הגויים, שמעולם לא חוו את אור התורה, יתעוררו מעצמם לבקש את ה' ויפסיקו את מלחמותיהם, קל וחומר שאתם, שהטובה והאור כבר נמצאים בידכם, צריכים לעזוב את ההבלים ואת מלחמות האחים הפנימיות, וללכת באור ה' כבר עכשיו [מלבי"ם, שד"ל, אברבנאל].
הפנייה בֵּית יַעֲקֹב מכוונת לכלל ישראל [ביאור שטיינזלץ], ויש בה רבדים נוספים. מצד אחד, היא עשויה לרמוז למצב של מרי ועקמומיות בהתנהגות העם באותה תקופה [אברבנאל]. מצד שני, היא טומנת בחובה הבטחה רוחנית עמוקה: המילה "בית" מסמלת אישה נשואה, ומרמזת שבאחרית הימים יעלה מעמדם של ישראל מקשר ארעי של אירוסין לקשר שלם, קבוע ודבק של נישואין עם ה' [חומת אנך].
כאשר הנביא קורא לְכוּ וְנֵלְכָה, הוא משתמש בלשון של זירוז [מצודת דוד, רד"ק], אך באופן בולט כולל גם את עצמו בתוך הקריאה. הוא עושה זאת מתוך ענווה ומוסר, בדומה למשה רבנו שכלל את עצמו כשביקש סליחה על חטאי העם [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל]. בנוסף, הבחירה בשורש ההליכה מצביעה על ייעודם של בני האדם. בניגוד למלאכים שנקראים "עומדים" משום שהם נותרים במצב רוחני קבוע, הצדיקים נקראים "הולכים" משום שהם מתקדמים, מרוויחים ומוסיפים בלימוד תורה ובקיום מצוות מדי יום ביומו [חומת אנך].
ההליכה בְּאוֹר ה' מתפרשת בראש ובראשונה כהליכה בדרך התורה והמצוות [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], וכן כאמונה באמיתות דברי הנבואה שהם ברורים וטהורים כאור [אבן עזרא]. זוהי הזמנה פתוחה לעם ישראל להפסיק לחפש משמעות באפלה, ובמקום זאת להתענג מזיו הטובה שכבר נמצאת ברשותם מאז ומתמיד [שד"ל, מלבי"ם].