חזון עתידי מרהיב מציג עידן של תמורות עולמיות, בו המרכז הרוחני של האנושות כולה משתנה. העולם, שהיה מפוצל באמונותיו ובמלחמותיו, עתיד להתאחד סביב נקודת אמת אחת שתמשוך אליה את כל העמים בשטף אדיר.
התקופה המדוברת היא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בימות המשיח, עידן ממושך המהווה את סוף ימי העולם המוכרים לנו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. תקופה זו תגיע לאחר שיכלו הפושעים מן העולם והגלות תסתיים [רש"י, אברבנאל]. באותו זמן, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה', כלומר הר המוריה שעליו ייבנה המקדש יהיה מוכן, מבוסס ומתוקן בכל יופי והדר [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].
באשר למעמדו של ההר – בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת – קיימת מחלוקת מעניינת האם מדובר בשינוי פיזי או רוחני. גישה אחת גורסת כי ההר יתרומם פיזית ויגבה מעל שאר ההרים, כאשר הגבעות שסביבו רק יבליטו את גובהו העצום והוא יבלוט בעליונותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, הגישה החלופית מסבירה כי ההר לא יגבה בהכרח מבחינה טופוגרפית, אלא יתנשא במעלתו, בחשיבותו ובקדושתו האלוהית [מצודת דוד, אבן עזרא, אברבנאל].
ההשוואה להרים ולגבעות אינה מקרית. בעוד שבעבר נהגו האומות לעבוד עבודה זרה על הרים רמים, כעת כולם ינטשו את אליליהם ויכירו בעליונותו של הר ה' [רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, הנס שיתרחש בהר זה יהיה גדול ונישא יותר מהנסים ההיסטוריים שהתרחשו בהר סיני, בכרמל ובתבור [רש"י]. למעשה, התיאור הפיזי משמש כמשל לראייה הרוחנית: ההר יהיה כה בולט, עד שייראה כאילו כל העמים צופים בו ממרחקי ארץ ומתאווים להגיע אליו [שד"ל].
תשוקה זו באה לידי ביטוי במילים וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. המילה "ונהרו" נגזרת מהמילה נהר, ומתארת מרוצה והמשכיות – העמים הרבים יתקבצו ויימשכו אל ההר בשטף אדיר, ממש כמו מי נהר הזורמים בעוצמה [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון]. כאן נוצר פרדוקס פלאי: בעוד שדרכו הטבעית של נהר היא לזרום כלפי מטה אל מקום נמוך, העמים יימשכו ויזרמו כלפי מעלה אל ההר הגבוה, מתוך חשק רוחני עז וצימאון לדבר ה' [מלבי"ם].
כך, המקדש יפסיק להיות מרכז מקומי של יהודה בלבד, ויהפוך למרכזו של העולם כולו [ביאור שטיינזלץ]. תופעה זו, של נהירת הגויים כולם לקרוא בשם ה', היא אמונה שמשה רבנו נמנע מלפרסם בגלוי כדי למנוע התבוללות בתחילת דרכו של עם ישראל, אך כעת היא מוצגת במלוא הדרה כיעד הסופי של האנושות [שד"ל]. הבית העתידי שייבנה ייקרא "בית אלוהי יעקב", משום שבניגוד לבתי המקדש הראשון והשני (שנמשלו לאברהם ויצחק ונחרבו על ידי אויבים), הבית השלישי המיוחס ליעקב יהיה שלם, נצחי וחף מכל פגם [אברבנאל]. מתוך חזון אוניברסלי זה, מציב הנביא תוכחה סמויה לעמו: אם באחרית הימים כל הגויים ינהרו מרחוק אל האור ויעזבו את דרכיהם, קל וחומר שעם ישראל, שכבר קיבל את התורה, צריך ללכת באור ה' כבר עתה [שד"ל].