באחרית הימים תתכונן מערכת משפט עולמית חדשה שתביא לסיומם של כלל הסכסוכים האלימים. שלום זה לא יושג באמצעות כוח צבאי, אלא בזכות מנהיגות רוחנית שתכריע בצדק בסכסוכים בין-לאומיים ותייתר את הצורך בנשק.
הפרשנים מסכימים כי הנושא הנסתר במילה וְשָׁפַט הוא מלך המשיח [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם], או מנהיג עם ישראל [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המבארים כי ה' הוא השופט, אך משפטו יתבצע בפועל על ידי בני אדם, כדוגמת המשיח, הכוהנים והנביאים, שיגידו את דבר ה' ורצונו בדיבור ולא בכוח הזרוע [שד"ל].
מהות המשפט מתחלקת לשני רבדים. כאשר יתגלעו סכסוכים ותביעות בין אומות, המשיח יהיה זה שיברר את המשפט, יפסוק מי הצודק ויישר את ההדורים [רד"ק, מצודת דוד]. הפירוש מעמיק ומבחין בין סוגי ההנהגה השונים כלפי קבוצות שונות: וְשָׁפַט מתייחס ל"גויים", שהם קיבוצי אנשים ללא ממשלה או חוק משותף, וביניהם המשיח יקבע חוק ומשפט קבועים כדי למנוע מלחמות. לעומת זאת, וְהוֹכִיחַ, שעניינו בירור דברים ותוכחה שכלית ומוסרית [מצודת ציון], מופנה כלפי "עמים", שהם מדינות מסודרות בעלות חוק, ובהן המשיח ישכין שלום פנימי וימנע מרידות באמצעות מוסר ושכל בלבד [מלבי"ם].
כתוצאה מיישוב הסכסוכים בדרכי שלום, כלי הנשק יאבדו את תכליתם. המילה וְכִתְּתוּ משמעותה כתישה ושבירה [מצודת ציון]. אין מדובר רק בשימוש חלופי בנשק קיים, אלא בכתישה והתכה מוחלטת של המתכת ועיצובה מחדש, כך שלא יהיה ניתן להשחיז את הכלים ולהשיבם בקלות להיות כלי מלחמה בעת צורך [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כלי המשחית יומרו לכלי עבודה חקלאיים המביאים חיים: חַרְבוֹתָם יהפכו לאִתִּים, שהם כלי חפירה באדמה, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם יהפכו למַזְמֵרוֹת, שהם כלים קטנים יותר המשמשים לזמירת כרמים וקיצוץ ענפי אילנות [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המציאות שבה אומות לא ישאו חרב ולא ילמדו את תכסיסי המלחמה היא נבואה עתידית מובהקת, שכן חזון זה טרם התממש בהיסטוריה האנושית [שד"ל].