לעתיד לבוא, עבודת האלילים תאבד את כוחה ותעבור מן העולם לחלוטין. בניגוד לגאוות האדם שאותה ה' רק יכניע וישפיל, את האלילים הוא יעביר וישמיד בכליון גמור [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בביאור המילים המרכיבות את הפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כָּלִיל נגזרת מהשורש כ-ל, ומשמעותה שהאלילים יאבדו לחלוטין ובשלמות. באשר למילה יַחֲלֹף, הפירוש המקובל הוא העברה, הכריתה והכחדה מן העולם. הפועל מופיע כאן בבניין קל, שכן שורש זה בבניינים אחרים מבטא החלפה ותמורה, בעוד שבבניין קל משמעותו סילוק והעברה [מלבי"ם]. לפי קו מחשבה זה, האות יו"ד במילה יַחֲלֹף מתייחסת לה', כלומר ה' בעצמו הוא זה שיכרית וישמיד את כל האלילים [אבן עזרא, רד"ק]. הכחדה מוחלטת זו תתרחש בימות המשיח, אז ייעלמו גם האלילים שעוד נותרו בקצוות העולם [רד"ק].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה כָּלִיל במשמעות של עטרה וכתר, בדומה למילה הארמית "כלילא" [שד"ל, ר' יהודה הלוי]. לפי פירוש זה, הפועל יַחֲלֹף אינו מתאר השמדה פיזית של הפסלים, שכן מבחינה דקדוקית הפועל אינו תואם לכך. תחת זאת, הפסוק מתאר את הסרת כבודם של האלילים. הכתר והתהילה יחלפו ויסורו מהם, מכיוון שבני האדם ייווכחו שהאלילים אינם מסוגלים להושיע אותם בעת צרה. כתוצאה מכך, האלילים יאבדו את חשיבותם ובני האדם פשוט ישליכו ויעזבו אותם [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].