ביום התגלות ה׳, כל מקורות הגאווה והביטחון של האדם, כמו גם איתני הטבע, עתידים להיות מושפלים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטויים הֶהָרִים הָרָמִים והַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת אינם מתייחסים להרים הפיזיים עצמם, אלא לאנשים היושבים עליהם ולגיבורים הגדולים. מקומות גבוהים אלו משמשים סמל לדברים שהאדם מתגאה בהם, שכן הם מעניקים לו תחושת עליונות, מספקים לו הגנה וביטחון מפני אויביו, ומאפשרים לו לפגוע באחרים מתוך עמדת שליטה מבלי להיפגע.
לעומת הגישה הרואה בכך משל לבני אדם ולגאוותם, יש המפרשים את הפסוק כמתאר את הטבע עצמו, שכל גדולתו תתכווץ נוכח התגלות ה׳ וההרים האדירים יצטמקו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, יש הסבורים כי המילה הֶהָרִים נגזרת מהשורש ה.ר.ה, המבטא תפיחה ובליטה [אבן עזרא]. באשר להבדל בין המושגים בפסוק, הֶהָרִים מייצגים את תכלית הגובה, בעוד שהַגְּבָעוֹת קטנות מהם, אך עדיין מתאפיינות בכך שהן צומחות ומתנשאות מעל סביבתן [מלבי"ם].