ישעיהו, פרק כ״ה, פסוק ח׳

Isaiah 25:8Sefaria

בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כׇּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ {פ}

חזון אחרית הימים מציג תמונה אוטופית שבה סבל, יגון והשפלה לאומית ממוגרים מהעולם לחלוטין. ההבטחה נעה מן המישור האוניברסלי של ביטול החידלון והצער, אל המישור הלאומי של גאולת עם ישראל מחרפתו ההיסטורית.

ההבטחה הראשונה היא בִּלַּע הַמָּוֶת. משמעות המילה בִּלַּע היא השחתה, ביטול, כיסוי והעלמה מוחלטת [מצודת ציון, רש"י]. הפרשנים נחלקו באשר למהותו של אותו מוות שיבוטל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בהיעלמות מוחלטת של המיתה מן העולם לעולמי עד, יחד עם כל הצער והקדרות הכרוכים בה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי אין מדובר בביטול המוות הטבעי, אלא בהפסקת המיתה המקרית והאלימה, כלומר סוף להריגות ולרדיפות שחוו ישראל מידי הגויים בגלות [רד"ק].

גישה אחרת מפרשת את ביטול המוות לא כאירוע פיזי אלא כהפלגה פיוטית; כאשר תישבר שליטת הרשעים והאימפריות המשעבדות, העמים הנדכאים יחושו הקלה עצומה, כאילו המוות עצמו חלף מן העולם [שד"ל]. לעומת זאת, יש המקשרים זאת לאירועים מלחמתיים, ומסבירים כי ה"מוות" מתייחס למפלת צבאות האויב (כדוגמת גוג ומגוג) שימותו בהמוניהם. מפלה זו "תבלע" ותעלים את האמונות הכוזבות לנצח, ותוביל את האנושות להכיר באמונת האמת [מלבי"ם, אבן עזרא].

בעקבות ביטול המוות מופיעה ההבטחה וּמָחָה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דִּמְעָה מֵעַל כׇּל־פָּנִים, כאשר משמעות המילה וּמָחָה היא קינוח וניקוי [מצודת ציון]. מחיקת הדמעות מסמלת את סילוקו של הכאב החומרי והרוחני גם יחד, בעקבות הרעות הגדולות שנעשו בעולם [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. בהקשר הלאומי, מדובר בהשבתת הבכי התמידי של עם ישראל, שסבל מצרות הגלות [רד"ק, מצודת דוד]. בראייה היסטורית-רוחנית, מחיקת הדמעה מסמלת את ההבנה העתידית של בני האדם כי גם המלחמות הקשות ביותר נועדו לטובתם כדי להביאם לאמונת האמת, ולכן לא יבכו עוד על הנופלים [מלבי"ם]. פרשנות ייחודית נוספת רואה במחיקת הדמעה ביטוי לזיכוך רוחני מוחלט, שבו לא יישארו עוד רשעים בישראל, אלא רק צדיקים וחסידים שיתעלו מדרגה לדרגה [חומת אנך].

החלק השלישי של החזון עוסק במישור הלאומי: וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כׇּל־הָאָרֶץ. חרפה זו היא ההשפלה שחוו ישראל בהיותם מפוזרים וגולים בין האומות, כאשר הגויים לעגו להם ואמרו שאבדה תקוותם. חרפה זו תוסר כאשר כל הגולים, ללא יוצא מן הכלל, ישובו לארצם [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. גישה שונה מפרשת את הסרת החרפה כסילוק העוון של אומות העולם; אילו האימפריות שהגלו את ישראל לא היו נענשות, כל הארץ הייתה נתפסת באשמה קולקטיבית. לכן, עונשם של הרשעים הוא זה שמסיר את עוונה של הארץ ומכפר עליה [שד"ל].

החזון נחתם בהצהרה כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר, המהווה חותם של ודאות מוחלטת. הבטחות אלו יתקיימו באמת, שכן מה שה' מדבר הוא מקיים, ובידו הכוח המוחלט לאמת את דברו [רד"ק, מצודת דוד].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ז׳
פסוק ט׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.