התגלות כוחו של ה' בעולם באה לידי ביטוי בהרס מוחלט ופתאומי של מוקדי הכוח של האומות, והפיכתם לעיי חורבות נצחיים. הכתוב מפרט את הנפלאות שעשה ה' כאשר הפך מקומות מיושבים לתלי אבנים ושממה.
הפרשנים מסבירים כי המילים מֵעִיר לַגָּל מתארות מקום שהיה עיר שוקקת חיים, והפך לגל של אבנים ומפולת [מצודת דוד, רד"ק, שד"ל]. הכתוב משתמש בכפל לשון כדי לחזק את עוצמת החורבן, אך ישנה הבחנה בין סוגי היישובים: בעוד שעִיר יכולה להיות עיר פרזות רגילה, קִרְיָה היא עיר המוקפת בחומה מבוצרת. ה' הביא למפלה פתאומית של שני סוגי הערים כאחד [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
לגבי זהותה של אותה עיר שנחרבה, קיימות מספר גישות. יש הסבורים כי הנבואה מתייחסת לעיר בבל [שד"ל], יש שרואים בכך תיאור של ערי הגויים שייהרסו לעתיד לבוא בימי גוג ומגוג, או לחלופין בימי סנחריב [אבן עזרא], ויש המזהים את החורבן עם הר שעיר, כלומר אדום [רש"י, חומת אנך].
בחלקו השני של הכתוב מתואר חורבנו של אַרְמוֹן זָרִים, כלומר היכלי המלכות של האומות הנוכריות [מצודת ציון]. המילה מֵעִיר בהקשר זה מתפרשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות של ביטול והסרה, כלומר הארמון ייהרס עד שיחדל לחלוטין מלהיות עיר [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. זיהוי הארמון תלוי גם הוא בגישות השונות: רבים מזהים אותו עם בבל, שנחשבה לארמון המרכזי של כלל האומות, ועתה תישבר ולא תשוב לקדמותה לעולם [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. מנגד, גישה אחרת מפרשת כי מדובר במבנים ובארמונות שהקימו הזרים בתוך ירושלים לאחר שהחריבו אותה, ועתה ה' יחריב את המבנים הללו לבלי שוב [רש"י], או בארמונות שהקימו הזרים בתוך שאר ערי ישראל [מלבי"ם]. גישה נוספת מפרשת כי מדובר בארמונותיהם של הגויים הגולים, שיוסרו מכל עיר ועיר [אבן עזרא].