גאולת ישראל העתידית צפויה לחולל שינוי עמוק בעולם, שבמהלכו יימחו אויבי ישראל וגאוותם תושפל עד תום מכוח התגלותו של ה' בלבד [ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהות האויב שאליו מופנית הנבואה במילה חוֹמֹתֶיךָ, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. הגישה המרכזית רואה בפסוק פנייה אל מואב [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. מנגד, יש הסבורים כי הנבואה מכוונת כלפי אדום, ולפיהם המילה מִבְצַר מכוונת במדויק לעיר האדומית בצרה [מלבי"ם]. גישה אחרת גורסת כי הפנייה היא אל בבל, המייצגת את הערים הבצורות של האומות כחלק מהמשך תיאור מפלתה [שד"ל], או שמדובר בפנייה כללית אל האויב [אברבנאל].
הביטוי וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ מתאר את החומות הגבוהות שהיוו מקום מחסה בטוח [שד"ל]. מבחינה לשונית, המילים מִבְצַר ו-מִשְׂגַּב הן מילים נרדפות המבטאות חוזק, והן נכתבו בסמיכות לשם הדגשה [רד"ק, מצודת ציון]. פרשנות ייחודית מציגה את הביטוי כתיאור של מערכת הגנה הבנויה משלושה מפלסים: החומה עצמה, עליה בנוי מגדל שהוא המִשְׂגַּב, ועל גביו ניצב מִבְצַר חזק [אברבנאל].
תיאור ההרס מורכב מרצף של פעלים נרדפים, הֵשַׁח הִשְׁפִּיל הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר, המופיעים ללא אותיות חיבור ביניהם [אבן עזרא], וזאת כדי להדגיש את עוצמת האובדן וההשפלה [מצודת דוד, מצודת ציון]. רצף זה מצייר תהליך הדרגתי של קריסה, המומשל לאדם שבתחילה מכופף את ראשו (הֵשַׁח), לאחר מכן מכופף את קומתו (הִשְׁפִּיל), נופל אפיים ארצה (הִגִּיעַ לָאָרֶץ), ולבסוף, כדי להמחיש את ההשפלה המוחלטת, פניו נוגעות ממש באדמה (עַד עָפָר) [שד"ל]. קריסה משולשת זו מקבילה לשלושת מפלסי ההגנה של העיר שנהרסים בזה אחר זה [אברבנאל]. בסופו של תהליך ההשפלה, שהחל למעשה עוד בימי סנחריב [אבן עזרא], הביצורים נכתשים עד שהם הופכים לעפר הארץ, כך שלא נותר מהם כל רושם או זכר [מלבי"ם] ומובטח כי לעולם לא תהיה להם תקומה [רד"ק].