לאחר חזון נבואי של דין קשה ומפלת אומות הרשע, בוקעת שירת הודיה ושבח על הגאולה. שירה זו נאמרת מפי הנביא עצמו, או מפי זקני ישראל שיזכו לראות את תשועת ה' לעתיד לבא.
ה' אלהי אתה מונח זה מבטא הכרה כפולה במציאות הבורא. מצד אחד, השם "ה'" מבטא את עצמותו הנצחית והנעלמת של הבורא, שהיה הווה ויהיה, ומצד שני הכינוי "אלהי" מבטא את התגלותו לעמו ישראל דרך השגחתו ועשיית נסים מעל לדרך הטבע [מלבי"ם]. יש שפירשו כי קריאה זו היא הכרה בבריאת העולם בחסד, שהיא היסוד המאפשר את התרחשותם של נסים [אברבנאל, חומת אנך].
מתוך הכרה זו נובעת התגובה הכפולה של אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ. ההבדל בין הלשונות מדויק: ה"רוממות" מופנית כלפי עצמותו הנעלמת של ה', שהיא מרוממת ונשגבת מכל השגה אנושית. לעומת זאת, ה"הודיה" מופנית כלפי שמו ופעולותיו הנגלות בעולם, עליהן אנו יכולים להודות מתוך הבנת חסדיו [מלבי"ם].
כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא ההודיה היא על הפלא העצום שנעשה. הפרשנים חלוקים לגבי מהותו של פלא זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר על אירועי העתיד והגאולה, כגון קיבוץ הגלויות, מפלת בבל, ונפילת גוג ומגוג ואומות העולם באחרית הימים. מנגד, יש המפרשים זאת במבט היסטורי לאחור, על שרשרת הנסים המופלאה של מכות מצרים וקריעת ים סוף, שנעשו בחכמה עמוקה כדי להציל את ישראל ולקדש את שם ה' בעולם [חומת אנך].
עֵצוֹת מֵרָחוֹק פלאות אלו אינם אירועים מקריים, אלא הוצאה לפועל של תוכניות עמוקות שתוכננו מזמן רחוק. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לנבואות ולהבטחות שנמסרו על ידי הנביאים בימי קדם. גישה ספציפית יותר קובעת כי העצה מרחוק היא ברית בין הבתרים שכרת ה' עם אברהם, שם נגזרו מראש הגלות והגאולה [רש"י, חומת אנך]. דעה נוספת מרחיקה את העדות עוד יותר, ורואה בכך רמז לבריאת העולם עצמה [אברבנאל].
אֱמוּנָה אֹמֶן המילה "אֹמֶן" אינה פועל, אלא שם עצם במשקל דומה למילים כמו אוהל או אוכל, והיא מבטאת דבר יציב, חזק ומתקיים, כמו יתד התקועה במקום נאמן [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. משמעות הביטוי היא שההבטחות והעצות שניתנו בעבר הרחוק, התקיימו כעת בפועל באמינות מוחלטת ובקיום חזק ויציב, מה שמחזק את האמונה בלבבות [רד"ק, אבן עזרא, שטיינזלץ].