תמונה ציורית ודרמטית של מאבק בתוך המים משמשת כאן כדי לתאר את מפלתו המוחלטת של מואב ואת שבירת גאוותו.
הפרשנים נחלקו בשאלה מי הוא זה שפורש את ידיו בתחילת הפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ] היא כי ה' הוא זה אשר וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ, כלומר בתוך ארץ מואב, כדי להכות בהם במלוא העוצמה. פעולה זו נעשית בקלות גדולה מצדו של ה', ממש כשם שאדם צף ושולט במים [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הפעולה מתייחסת למואב עצמו. לפי גישה זו, מואב הוא שפורש וזורק את ידיו לכל עבר מתוך ייאוש, בכי ושבר גדול [רש"י, אברבנאל], או בניסיון נואש ומאומץ לפרוץ את גבולותיו ולהתגבר על ישראל [שד"ל].
תנועה זו מושווית לפעולתו של הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת, כלומר אדם השט במים [רש"י, מצודת ציון]. הדימוי לשחיין נועד להמחיש פריסה של הזרועות למלוא אורכן והפעלת כוח רב כדי לדחוף ולהכות את המים [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ, אברבנאל].
בסופו של דבר, ה' הוא אשר וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ, כלומר מכניע את גאוותו של מואב. פעולת ההשפלה נעשית עִם אָרְבּוֹת יָדָיו, צירוף ייחודי שזכה למספר ביאורים שונים:
גישה אחת קושרת את המילה למארב. לפי זה, הכוונה היא למקומות המסתור, המגדלים הגבוהים והחומות של מואב, או לתחבולות המלחמה שלהם, אשר לא יועילו להם ביום צרתם [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם].
גישה שנייה מפרשת את המילה כאיברים בגוף, כגון אצילי הידיים או הזרועות. בדומה לשחיין שדוחף ומשפיל בכוח את כל מה שנמצא מתחת לזרועותיו, כך ה' ישפיל את מואב [רד"ק, שטיינזלץ].
גישה שלישית, הנשענת על השפה הארמית, מסבירה כי מדובר בסירות קטנות או רפסודות שנועדו לסייע בשחייה. לפי פירוש זה, למרות כל מאמציו של מואב להיעזר באמצעים שונים כדי לצוף ולהינצל, ה' ישקיע אותו במים וישפיל את גאוותו [שד"ל].