בימי הגאולה העתידיים, יערוך ה' סעודה גדולה לאומות העולם. מבעד לתיאור החגיגי של המשתה, מסתתרת משמעות כפולה ועמוקה, המציגה את המאורע כרגע של ישועה עולמית מחד, או כדין ומשפט נוקב מאידך.
ההתכנסות מתרחשת בָּהַר הַזֶּה, הלוא הוא הר ציון וירושלים, לשם יתקבצו כל הגויים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש הסבורים כי ההר רומז לארץ ישראל כולה, המאופיינת בהרים [שד"ל].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור הסעודה הוא משל אירוני למפלתן של האומות שיבואו לצור על ירושלים במלחמת גוג ומגוג. אותם עמים יחשבו שכיבוש העיר יהיה נוח וקל כשמן, ולכן מצפים למִשְׁתֵּה שְׁמָנִים, אך ה' יהפוך את תוכניתם למִשְׁתֵּה שְׁמָרִים, מלכודת קשה שתביא לנפילתם ללא תקומה [רש"י, מצודת דוד]. המשתה מסמל את כוס התרעלה שישתו הגויים, שתבלבל את דעתם ותגרום להם להרוג איש את רעהו [רד"ק, אבן עזרא].
מנגד, יש המפרשים את המשתה כסעודת שמחה של ממש, המבטאת את שמחת כל העמים על מפלתן של אימפריות רשע כדוגמת בבל [שד"ל], ואת השפע האלוהי שיושפע מהר הבית לכל מבקשי האמת מקרב האומות [שטיינזלץ]. גישה נוספת משלבת בין הפירושים ורואה במשתה אירוע המפריד בין בני האדם: העמים שיכירו באמת יזכו למשתה של שמנים, שכן השמן קל וצף למעלה, וכך הם יתרוממו לחיי עולם. לעומתם, הכופרים שיקשו את עורפם יקבלו משתה של שמרים, הכבדים ושוקעים מטה, וכך הם ירדו לאבדון [מלבי"ם].
הפרשנים חלוקים גם בהבנת פרטי המאכלים והמשקאות המוגשים במשתה. הביטוי שְׁמָנִים מְמֻחָיִם מתואר בפי רוב הפרשנים כמאכלים שמנים ונוחים שמקורם במוח העצמות [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, רד"ק]. אולם, דעה ייחודית שוללת פירוש זה, בטענה שאין זה מכובד להגיש עצמות בסעודת מלכים, ולכן מפרשת את המילה מלשון קינוח, כלומר מאכלים כה טעימים ומשובחים, עד שהאוכל אותם מקנח ומנגב את הצלחת מרוב טעם טוב [שד"ל].
המשקה המוגש, שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים, מקבל גם הוא שתי משמעויות הפוכות. השמרים הם פסולת המשקה השוקעת בתחתית הכלי [מצודת ציון]. לפי גישת הפורענות, הכוונה היא למשקה שזוקק והוסר ממנו כל היין הטוב, כך שנותרו בו אך ורק שמרים עבים, רעים ומזיקים שאותם ייאלצו האומות לשתות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומת זאת, לפי גישת הישועה, מדובר ביין ישן ומשובח ששקט על שמריו זמן רב כדי להשביח את טעמו, ולאחר מכן סונן וזוקק היטב מכל פסולת לקראת השתייה [שד"ל, שטיינזלץ].