התגלות ההשגחה האלוהית והגנתה על ירושלים עומדת בניגוד מוחלט למפלתם המשפילה של אויבי ישראל. נבואה זו מציגה את הניצחון לעתיד לבוא, תוך שימוש בדימויים חקלאיים הממחישים את ריסוק גאוותם של התוקפים.
הביטוי כִּי תָנוּחַ יַד ה' בָּהָר הַזֶּה מצביע על כך שגבורתו, מכת ידו והשגחתו של ה' יתגלו באורח קבע בהר ציון [רש"י, שד"ל]. נוכחות זו תבוא לידי ביטוי בהכאת אומות העולם שיצבאו על ירושלים באחרית הימים [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
כתוצאה מכך, וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו, כלומר העם המואבי יירמס וייכתש. הפרשנים מעלים כמה סיבות לכך שמואב מוזכר באופן ספציפי: מואב, ששכן בסמוך לישראל ונהג להסיג את גבולם [שד"ל], עתיד לסייע לאויבים שיבואו מצפון למלחמה על ירושלים ולהכין עבורם את הדרכים [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל, מלבי"ם]. בנוסף, מואב מצוין בשל גאוותו הרבה [אברבנאל]. אף על פי שהאומות התערבבו במהלך ההיסטוריה, ייתכן שהכוונה היא למשפחות מואביות ששרדו, או פשוט ליושבי חבל הארץ של מואב [רד"ק].
המילה תַּחְתָּיו מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כ"במקומו", כלומר מואב יובס וייכתש בתוך גבולותיו, מבלי שיוכל לפשוט עוד על ארץ ישראל [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל]. גישה אחרת מסבירה כי מואב יירמס ממש תחת הר ציון, או תחת כפות רגלי ישראל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מפלתו של מואב מומחשת באמצעות הדימוי כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה. המילה מַתְבֵּן משמעה ערמת תבן, והמילה מַדְמֵנָה מתפרשת כאשפה, זבל או טיט. המילה נכתבת בפסוק כ"במי" אך נקראת כבְּמוֹ, שמשמעותה "בתוך" [מנחת שי, מצודת ציון, מלבי"ם]. הדימוי מתאר כיצד מואב יושפל ויירמס, בדומה לתבן שמושלך לאשפתות ונרמס ברגלי אדם ובהמה כדי להפוך לדומן ולזבל שדות [מצודת דוד, אברבנאל], או בדומה לתבן המעורבב בטיט ונרמס לעיסה לצורך הכנת לבנים [ביאור שטיינזלץ].
יש שמסבירים כי הדימוי נועד ללעוג למואב: כפי שהתבן זקוף וגבוה בתחילה, אך כשהוא מושלך לאשפה הוא מצטמצם ונשבר מאליו, כך תצטמצם ותישבר גאוותו של מואב [שד"ל, אברבנאל]. מנגד, גישה פרשנית שונה מציעה כי המילה מַדְמֵנָה אינה מציינת אשפה כלל, אלא היא שמה של עיר גדולה ומוכרת בארץ מואב, והכוונה היא שמואב יירמס במקומו, בעיר מדמנה עצמה [רד"ק בשם אביו, אברבנאל].