ישעיהו, פרק כ״ה, פסוק א׳

לאחר מפלת אומות הרשע, הנביא או זקני ישראל פוצחים בשירת הודיה ומכריזים ה' אֱלֹהַי אַתָּה, קריאה המבטאת הכרה בעצמותו הנצחית של הבורא יחד עם השגחתו הניסית. מתוך כך באה התגובה הכפולה של אֲרוֹמִמְךָ כלפי מהותו הנשגבת והנעלמת, ואוֹדֶה שִׁמְךָ על פעולותיו הנגלות בעולם. הודיה זו נאמרת כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא, בין אם מדובר על נסי העבר של יציאת מצרים ובין אם על ישועת העתיד וקיבוץ הגלויות. פלאות אלו אינם אירועים מקריים אלא עֵצוֹת מֵרָחוֹק, תוכניות עמוקות שנגזרו מראש עוד בבריאת העולם, בברית בין הבתרים או בנבואות קדומות. הבטחות אלו מתקיימות באמינות מוחלטת המחזקת את האֱמוּנָה, ויוצאות אל הפועל באופן חזק ויציב, שהוא פירוש המילה אֹמֶן.