שירת גאולה עתידית עתידה להדהד ברחבי ארץ יהודה, שיר המהלל את ביטחונה הנצחי של ירושלים ומנגיד בין חומות אבנים פיזיות לבין ההגנה האלוהית. שירה זו תושמע בַּיּוֹם הַהוּא, מונח שמרבית הפרשנים מזהים עם ימי הגאולה העתידית, ובפרט עם זמן מפלת גוג [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הסבורים כי נבואה זו כבר התקיימה חלקית בימי המלך חזקיהו, עם שובם של גולים מעשרת השבטים [מלבי"ם].
מוקד השירה הוא ההכרזה עִיר עָז לָנוּ. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לירושלים, שהיוותה מאז ומעולם מעוז של כוח וביטחון עבור עם ישראל. גישה ייחודית מציעה קריאה שונה המבוססת על דקדוק הפסוק: מכיוון שהמילה "עיר" היא בנקבה והמילה "עז" בזכר, יש להבין את הצירוף כ"עיר העוז", כלומר ירושלים היא עירו של ה', שהוא מקור הכוח והגבורה [אברבנאל].
הפסוק מתאר את מערך ההגנה של העיר באמצעות המילים חוֹמוֹת וָחֵל. הפרשנים מסבירים כי "חומות" הן החומות הגבוהות והמרכזיות של העיר, ואילו "חיל" הוא חומה נמוכה ומשנית הניצבת לפני החומה הגדולה, או לחלופין תעלת מגן החפורה סביבה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון].
ההגנה על העיר מתבטאת בהבטחה יְשׁוּעָה יָשִׁית, כלומר ה' ישים ויציב את ישועתו בעיר. הפרשנים נחלקים לגבי אופן פעולתה של ישועה זו. גישה אחת גורסת כי ה' יחדיר את ישועתו אל תוך החומות והחיל הפיזיים של העיר, כך שאף אויב לא יוכל עוד לחדור דרכן ולהגלות את העם [רש"י, מצודת דוד, שד"ל, אברבנאל]. מנגד, גישה ציורית יותר מפרשת כי לעתיד לבוא לא יהיה כלל צורך בחומות בצורות מעשה ידי אדם. הישועה האלוהית עצמה היא זו שתשמש כחומות וכחיל המקיפים את העיר ומגנים עליה, בדומה להבטחה הנבואית שחומות העיר ייקראו בשם "ישועה" [מלבי"ם, רד"ק, שד"ל].