קריאה נרגשת מופנית אל העם בעת משבר ואיום, המנחה אותם למצוא מחסה ולהמתין בסבלנות עד שוך סערת הדין. הדימוי המרכזי הוא של הסתגרות בטוחה בתוך הבית ונעילת הדלתות מפני סכנה חיצונית המשתוללת בחוץ.
הפרשנים נחלקו לגבי התקופה והאירוע שעליהם מדבר הפסוק. יש הסבורים כי הקריאה מתייחסת לאירוע היסטורי, כגון ההסתגרות בירושלים מפני המצור של סנחריב [אבן עזרא], או התפשטותה של אימפריית בבל המשמשת כשבט זעמו של ה' [שד"ל]. לעומת זאת, יש הרואים בכך נבואה לעתיד לבוא, המתארת את הצרות שיתרחשו במלחמת גוג ומגוג טרם הגאולה [רד"ק]. מעבר להקשר ההיסטורי, הפסוק נתפס כתשובתו של ה' לעם, המבהיר כי עת הישועה טרם הגיעה ולכן יש להמתין במקום מבטחים [מלבי"ם].
ההנחיה הפיזית להסתתר מפורשת בקרב רוב הפרשנים כמשל רוחני עמוק. הקריאה בֹּא בַחֲדָרֶיךָ מתפרשת כהזמנה להיכנס אל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, או לחלופין כקריאה להתבוננות פנימית אל תוך חדרי הלב [רש"י].
באשר להוראה וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ, המילה בַּעֲדֶךָ משמעה כנגדך ולשם הגנתך [מצודת ציון]. סגירת הדלת מסמלת עטיפה והסתתרות במעשים טובים ובתשובה שלמה, אשר ישמשו כמגן מפני הפורענות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. ברובד נוסף, סגירת הדלת נדרשת כסגירת פתח הפה, כלומר קריאה שלא להרהר ולהעביר ביקורת על מידת הדין של ה' בשעת הצרה [רש"י]. המילה מופיעה בכתיב ברבים, דלתיך, אך נקראת ביחיד, תופעה לשונית שמוסברת כהשפעה של השפה הארמית או כצורת התייחסות כללית [רד"ק, שד"ל].
ההוראה חֲבִי נגזרת מלשון מחבואה ומסתור [מצודת ציון]. פנייה זו מנוסחת בלשון נקבה, שכן היא מופנית אל העם או אל בת ציון, המיוצגת לעיתים קרובות כדמות נשית [רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא].
תקופת ההסתתרות מוגדרת ככִמְעַט רֶגַע, כלומר זמן מועט וקצר. העם נדרש להמתין עד אשר יחלוף הזָעַם, שהוא הכעס והדין האלוהי [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. ההבטחה היא שמיד לאחר שיחלוף זעם זה, יפקוד ה' את עונשם של שונאי ישראל וינקום בהם על מעשיהם [רש"י, שד"ל].