התעלמות הרשעים מהשגחת ה' בעולם תוביל בסופו של דבר להתפכחות כואבת ולמפלתם המוחלטת אל מול ישועת ישראל.
תחילת הפסוק, יְהֹוָה רָמָה יָדְךָ בַּל־יֶחֱזָיוּן, מתארת את עיוורונם של הרשעים. מבחינה דקדוקית, המילה רָמָה כתובה בלשון עבר [רש"י, מלבי"ם]. הפרשנים נחלקו בהבנת מהותה של "היד הרמה". גישה אחת מסבירה כי יד ה', כלומר השגחתו ומשפטו, מרוממת, מסולקת ונסתרת מן הארץ. בשל כך, הרשעים אינם רואים אותה וטועים לחשוב שדרכם צלחה במקרה [רש"י, שד"ל, שטיינזלץ]. הסתרת המשפט נעשית במכוון כדי להשאיר לאדם בחירה חופשית, שכן אם העונש היה מיידי, בני האדם היו נמנעים ממעשים רעים רק מתוך פחד [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה שניה מפרשת כי היד הרמה היא יד הנטויה ומוכנה להכות ברשעים, אך הם, באטימותם, אינם מסתכלים ואינם מכירים בכך שהפורענות הבאה עליהם היא מאת ה', ופוטרים זאת כמקרה בעלמא [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא].
בעקבות עיוורון זה, מצהיר הנביא כי בסופו של דבר יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת־עָם. כלומר, הרשעים ייאלצו להסתכל ולראות (יֶחֱזוּ) את ישועת ישראל ואת הנקמה והקנאה שיקנא ה' לעמו [מצודת ציון, מצודת דוד]. כאשר יראו כיצד אומה קטנה ניצלת מעמים רבים, יבינו שאין מדובר במקרה, ויבושו [רד"ק, מצודת דוד]. יש המפרשים שראיית הטובה שתשפיע על עם ישראל היא זו שתעורר את קנאתם ובושתם של האויבים [רש"י, שטיינזלץ]. הנביא עצמו אף מבקש שהרשעים יזכו לראות זאת ויבושו ממעשיהם הרעים, שכן הגיעה העת שייענשו על חטאיהם [רש"י, מלבי"ם].
סופם של הרשעים מתואר במילים אַף־אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם. רוב הפרשנים מסכימים כי אש של משפט ונקמה אלוהית תכלה את צוררי ישראל. עם זאת, יש המוסיפים כי מדובר באותה האש ממש שהבעירו האויבים בעצמם, אשר כעת תשוב ותשרוף אותם [מלבי"ם, שטיינזלץ]. פירוש נוסף קובע כי מרוב בושה וכלימה, פניהם של הרשעים יבערו כאש [רד"ק]. כמו כן, המילה אַף יכולה להתפרש גם ככעס, כך שמשמעות הביטוי היא שכעס יוקד כאש יאכל את האויבים [מלבי"ם].