ישעיהו, פרק ל״ח, פסוק ט״ז

מתוך קרבה למוות מתעוררת ההכרה כי ה' הוא מקור החיים הבלעדי, וכי אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ. משמעות הדבר היא שקיום האנושות, שנות חייו של האדם ואף עצמות גופו תלויים לחלוטין ברחמי הבורא. מתוך כך מצהיר האדם וּלְכׇל־בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי, כלומר כל הדברים שבהם תלויה רוחו מתקיימים אך ורק בזכות ה', והוא מעיד שרוחו חזרה אליו מן הסף. הפסוק נחתם במילים וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי, המבטאות תחינה או ידיעה שה' יביא להחלמה ולבריאות הגוף. רפואה זו מקימה את האדם לתחייה, עד שחוויית החולי הקשה נדמית לו כעת כחלום שחלף.