ישעיהו, פרק ל״ח, פסוק ט׳

כותרת פיוטית זו משמשת כפתיח לשירת הלל שחיבר המלך לאחר שהחלים באורח פלא. המילה מִכְתָּב מתייחסת למזמור הודאה שהועלה על הכתב כדי לשמש מזכרת נצח ולפרסם ברבים את חסד ה' שהוסיף שנות חיים לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה. התיאור בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ בא להודות על עצם הרפואה, כאשר הפועל וַיְחִי משמעותו החלמה מלאה, בין אם מדובר בחידוש היסטורי שבו לראשונה אדם הבריא ממחלתו ולא מת ממנה, ובין אם זוהי חובת הודאה טבעית של אדם שקם ממיטת חוליו. יתרה מזאת, ההדגשה על רפואת הגוף מבליטה את רחמי ה' המרובים, שכן המלך היה נתון בסכנה גופנית ונפשית גם יחד, וזכה להירפא משתיהן אף שעיקר תפילתו התמקדה בהצלת נפשו.