זעקתו והודייתו של המלך חזקיהו מציגות מעבר חד מתהום של ייאוש וכאב אל הצלה ניסית ורחמים. דבריו מקפלים בתוכם התמודדות כפולה עם איום לאומי ומחלה סופנית, ומבטאים את ההכרה בכך שאהבת ה' וסליחתו הן המפתח לחיים.
הביטוי לְשָׁלוֹם מַר־לִי מָר מציג מורכבות רגשית ומצבית, והפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנתו. גישה אחת מסבירה כי חזקיהו חווה שתי צרות מקבילות: המצור האשורי על ירושלים ומחלתו האנושה. לכן, גם כאשר קיבל את בשורת השלום המפתיעה על הסרת האיום מעל העיר, עדיין היה לו מר מאוד משום שחייו הלכו וקרבו לקצם [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה רואה בביטוי קינה על אובדן השלווה. חזקיהו חלה בהיותו בן שלושים ותשע, אמצע החיים, תקופה שעל פי טבע האדם אמורה להיות שנות שלום ובריאות, אך במקום זאת הוא חווה כאב על גבי כאב [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, שד"ל].
לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מַר לא כטעם עכור, אלא מלשון תמורה וחליפין (כמו "להמיר"). לפי פירוש זה, הפסוק מתאר מהפך חיובי: ה' החליף והמיר את כל המרירות והייסורים שסבל חזקיהו – לשלום מלא של בריאות וישועה [מלבי"ם, אבן עזרא, שד"ל]. במישור הרוחני והאישי, יש שראו במרירות תגובה של חזקיהו להכרה בכך שהוא נחשב חוטא ושהצלתו תלויה בזכותם של אחרים [רש"י]. בנוסף, מובא רעיון לפיו החולי היה הכרחי כדי לעשות שלום בין חזקיהו לנביא ישעיהו שסירבו להיפגש, וכן כדי לייסד בעולם את התקדים שבו אדם חולה מתפלל, מבריא וזוכה לחיים, נס שהיה חייב להתבצע דווקא דרך נשמתו של חזקיהו [חומת אנך].
מתוך המרירות, עוברים הדברים לתיאור ההצלה האלוהית. המילה חָשַׁקְתָּ מבטאת אהבה עצומה ותשוקה [מצודת ציון]. ה' אהב את נפשו של חזקיהו, וברגע שהיא עמדה בשערי המוות, הוא משך והציל אותה מן השַּׁחַת בְּלִי – הוא בור הקבר והשאול שבו גוף האדם נרקב ובלה לחלוטין [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, שד"ל].
הצלה זו נבעה ממחילת עוונות מוחלטת. הביטוי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ (מאחורי גבך) משמש כמשל ציורי ורב-עוצמה: כשם שאדם משליך חפץ מאחורי גבו כדי שלא לראותו עוד, כך ה' העלים עין מחטאיו של חזקיהו, מאס בהם ומחל עליהם לחלוטין מתוך אהבתו אליו [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. הפרשנים מציינים כי החטא המרכזי שבגינו נגזרה על חזקיהו מיתה בקיצור ימים היה הימנעותו מנשיאת אישה ומקיום מצוות פריה ורבייה. סליחת ה' העניקה לו חיים חדשים בעולם של שלום, והזדמנות להעמיד צאצאים [אבן עזרא, חומת אנך, אברבנאל].