מתוך ייסורי חולי כבדים, עולה זעקתו השבורה של האדם אל ה', כשהוא משולל כוח דיבור ונותר רק עם קולות של כאב ותחינה.
תחילת הפסוק, כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה, מדמה את קולו של החולה לקולותיהם של עופות. רוב הפרשנים מסכימים כי כסוס עגור מתייחס לשני מיני ציפורים שונים, כאילו נכתב "כסוס וכעגור", כאשר הסוס הוא למעשה ציפור הסיס והעגור הוא עוף נוסף. מתוך עוצמת הכאב והחולי, האדם אינו מסוגל לדבר ברורות, והוא משמיע צפצופים וגניחות כשל ציפור קטנה או יונה הומיה [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. פירוש חלופי מדמה את הציפצוף לקולו של עוף שנתפס בגרונו ונחנק [רש"י]. מעבר לתיאור הפיזי, יש שרואים כאן ביטוי לשתי תחושות סותרות בנפש החולה: מצד אחד הוא מדמה עצמו לציפורים נודדות המוכנות לעזוב את העולם לקראת החורף והמוות, ומצד שני הוא כיונה השומרת על קנה וזועקת לעזרה מול מי שמנסה לעשוק את חייה [מלבי"ם].
בהמשך, מתאר החולה את פנייתו אל ה': דלו עיני למרום. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה דלו מבטאת הרמה וזקיפה, כלומר עיניו מורמות לשמים מתוך ציפייה לעזרה. עם זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון דלות וכליון עיניים מרוב המתנה [שד"ל].
סופו של הפסוק, אדני עשקה לי ערבני, מציג את בקשתו של החולה מה', ובו נחלקו הפרשנים במספר כיוונים. לגבי המילים עשקה לי, גישה אחת מסבירה כי זהו תיאור מצב שבו החולי עושק ולוקח את האדם מן העולם [רד"ק, שטיינזלץ, אבן עזרא]. גישה שנייה רואה בכך ציווי ובקשה לה' שיעשוק ויחטוף את האדם מידו של מלאך המוות, או שייקח ממנו את המחלה [רש"י, מצודת דוד]. גישה שלישית מפרשת זאת כשם דבר, כלומר החולה זועק שנעשה לו עושק והוא נתפס על לא עוול בכפו [שד"ל].
לגבי המילה ערבני, הגישה הנפוצה מפרשת אותה מלשון ערבות. בדומה לאדם הנתפס על ידי נושים ומבקש מאדם אחר שיערוב בעדו, כך החולה מבקש מה' שיתערב במצבו, ישמש לו כערב ויציל אותו ממוות [רש"י, שד"ל, מלבי"ם, אבן עזרא, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים מילה זו מלשון מתיקות והנעמה, כלומר החולה מבקש מה' שימתיק את מצבו, יעניק לו מנוחה וייטיב עמו [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק].