ישעיהו, פרק ל״ח, פסוק כ״א

יְשַׁעְיָהוּ מורה כי יִשְׂאוּ וייקחו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, שהיא גוש תאנים יבשות, וְיִמְרְחוּ ויחבשו אותה עַל הַשְּׁחִין, הפצע המוגלתי של המלך, וכך הוא יתרפא וְיֶחִי. רפואה זו היא נס בתוך נס, שכן בדרך הטבע תאנים גורמות לזיהום הפצע הפתוח, אך ה' בחר לרפא דווקא באמצעות דבר מזיק. מנגד, יש הסבורים כי לתאנים הייתה השפעה רפואית טבעית מסוימת, והפעולה האנושית קדמה לנס רק כדי להוכיח שהריפוי נעשה ברצון ה' ולא במקרה. מבחינה כרונולוגית אירוע זה התרחש מוקדם יותר, אך הוא נכתב בסוף הסיפור כדי להסביר שחזקיהו ביקש אות בעקבות חששו שמדובר בריפוי טבעי וחיצוני בלבד, או משום שהפרט הושמט במקור למען הקיצור והוסף לבסוף כדי לא לשנות את גוף הטקסט.