ישעיהו, פרק ל״ח, פסוק י״ב

מקום מגוריו של האדם בעולם, שנות חייו או קרוביו שנטשו אותו, דּוֹרִי, נעקרים וגולים, נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי, בדומה לאוהל של רועי צאן, כְּאֹהֶל רֹעִי, שנודד מבלי להותיר אחריו זכר. הדובר חש כי בעטיים של חטאיו או משום שלא הקים משפחה הוא עצמו חתך וקיפל את שנותיו, קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי, כשם שאורג מסיים את מלאכתו. מתוך חולי המכלה אותו, עקב סילוק כבודו המלכותי או כניתוק קצות חוטי האריגה, מִדַּלָּה, ה' קוטע ומסיים את חייו, יְבַצְּעֵנִי. בשל כך הוא סבור שקיצו יגיע במהירות והוא יושמד תוך יממה אחת, מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי, בין אם ככיליון רצוף ובין אם כמחלה המעניקה שקט ביום ונלחמת בו בלילה.