יצא לכם פעם לראות איך מקפלים אוהל בטבע, ותוך רגע קצר לא נשאר ממנו שום סימן? תארו לעצמכם אדם חולה שמרגיש שהחיים שלו חולפים מהר מאוד, והוא משתמש בשתי דוגמאות מעניינות כדי לתאר את התחושה הזו.
בהתחלה הוא קורא למקום המגורים שלו בעולם דּוֹרִי, ומרגיש שהמקום הזה נִסַּע וְנִגְלָה, כלומר נעקר ועובר למקום אחר. הוא מדמה את זה למצב של כְּאֹהֶל רֹעִי, ממש כמו רועה צאן שברגע שנגמר העשב לכבשים שלו, הוא עוקר את האוהל ונודד הלאה מבלי להשאיר זכר.
לאחר מכן, הוא משווה את החיים ליצירת בגד. הוא אומר קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי, וכמו שאדם שאורג חוטים חותך אותם ברגע שהמלאכה מסתיימת, כך הוא מרגיש שחייו נחתכים. הוא מסביר שהמחלה והחולשה, שנקראות מִדַּלָּה, גורמות לכך שה׳ יְבַצְּעֵנִי, כלומר יחתוך ויסיים את חייו. מרוב שהוא חלש, הוא חושב שהכל יקרה מהר מאוד, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי, והוא חושש שהמחלה תסיים את כוחותיו בתוך יום אחד בלבד, מהבוקר ועד הלילה.