יצא לכם פעם להרגיש עצובים כי פחדתם להפסיד משהו חשוב? חזקיהו המלך היה חולה מאוד, והוא חשש שהוא עומד להיפרד מהעולם. המחשבה הזו העציבה אותו, והוא הרגיש שהוא עומד לאבד שני דברים יקרים.
קודם כל, הוא כאב על הקשר עם ה'. כשהוא אמר לֹא אֶרְאֶה יָהּ, הוא כמובן לא התכוון לראות את ה' ממש בעיניים, אלא לכך שהוא לא יוכל יותר להתבונן במעשים הנפלאים שה' עושה בעולם ולהודות לו כאן, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, שזהו העולם שלנו שבו אנו חיים.
לאחר מכן, חזקיהו כאב גם על הפרידה מבני האדם. הוא אמר לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָֽדֶל, כי היה לו קשה לחשוב שלא יראה יותר את האנשים והחברים שסביבו. המילה חָֽדֶל היא בעצם היפוך של אותיות המילה חלד, שפירושה העולם הזה. העולם שלנו נקרא כך כי כל החיים בו עתידים בסופו של דבר לחדול ולהסתיים. חזקיהו פשוט רצה להמשיך לחיות, לראות את הטוב של ה' ולהיות יחד עם כולם.