ישעיהו, פרק מ״ו, פסוק ז׳

בניגוד לה' הנושא את עמו, עובדי האלילים נאלצים לשאת את הפסל שיצרו כמשא כבד, יִשָּׂאֻהוּ עַל־כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ, משום שאינו מסוגל ללכת בכוחות עצמו. כאשר הם מעמידים אותו במקומו, וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, הוא נותר קפוא, וכלל אינו זז או מסוגל להזיז את עצמו, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ. מוגבלות פיזית זו מוכיחה שאין מדובר באלוה, וממחישה את הסכלות שבאמונה בדבר חסר תועלת שאינו יכול לעזור בעת צרה. גם אם האדם יזעק בקול גדול, אַף־יִצְעַק אֵלָיו, הפסל ישתוק וְלֹא יַעֲנֶה, והמציאות תוכיח שהוא אינו פועל אפילו בסתר וכאשר האדם צועק מתוך המצוקה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ.