נסו לדמיין אדם שמשלם המון כסף כדי שייצרו עבורו פסל, ובמקום שהפסל יעזור לו, האדם צריך לסחוב אותו על הגב. נשמע קצת מצחיק, נכון? זה בדיוק מה שקורה לאנשים שעובדים אלילים. ברגע שהאומן מסיים להכין את הפסל, הפסל לא יכול ללכת בעצמו. האנשים שמאמינים בו נאלצים להרים אותו על הכתפיים, והמילה יִסְבְּלֻהוּ אומרת שהם ממש סוחבים אותו כמו משא כבד. איזה הבדל עצום יש בין זה לבין האמונה שלנו: ה׳ נושא ושומר על עם ישראל, ואילו עובדי האלילים נאלצים לשאת את הפסלים שלהם בעצמם.
כשהם סוף סוף מניחים את הפסל, הוא נשאר תַחְתָּיו, כלומר בדיוק במקום שבו הניחו אותו. הוא קפוא, ולעולם לֹא יָמִישׁ - הוא פשוט לא יזוז ולא יסור ממקומו. הדבר הכי עצוב קורה כשאותו אדם נמצא בצרה. גם אם הוא יִצְעַק אֵלָיו בקול גדול מתוך המצוקה שלו ויבקש עזרה, הפסל שותק וְלֹא יַעֲנֶה. הוא לא יכול להשיב לו, הוא לא פועל בשקט מאחורי הקלעים, והוא לא מסוגל להציל אותו משום סכנה. כל זה מראה כמה זה חסר היגיון להאמין בפסל דומם שאין בו שום כוח ושום תועלת.