יצא לכם פעם לבנות משהו במו ידיכם, מחימר או מעץ, וכשסיימתם פתאום להחליט שהחפץ הזה הוא בעצם מי שברא אתכם? זה נשמע מצחיק מאוד, אבל זה בדיוק מה שהיו עושים פעם עובדי האלילים! הנביא מתאר עד כמה זה מוזר לעבוד לפסלים, ואיך אנשים היו מוכנים לבזבז המון כסף רק כדי לייצר לעצמם אל. המילים הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס מתארות איך הם היו שופכים מטבעות זהב מתוך השקים שלהם בכמויות עצומות, ממש כמו מים שנשפכים. לאחר מכן, וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ, כלומר הם היו מניחים חתיכות של כסף על זרוע של מאזניים שנקראת קנה כדי לשקול את המתכת.
אחרי שאספו את כל האוצר הזה, הם יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל. הם משלמים לאומן שיכין מהמתכת פסל. תחשבו כמה זה משונה: האדם מביא את החומר, משלם לפועל שיכין את הפסל, וברגע שהעבודה מסתיימת הוא מתייחס אל החפץ הדומם הזה כאילו הוא אלוהים.
בסוף התהליך, האנשים יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ לפסל שהם בעצמם יצרו. הנביא משתמש בשתי מילים שונות כדי להראות איך הטעות שלהם הולכת וגדלה. בהתחלה הם רק מתכופפים קצת, פעולה שנקראת יסגדו, אולי רק בשביל סגולה למזל טוב. אבל המילה אַף מראה שהם ממשיכים ומחמירים, וגם ישְׁתַּחֲווּ, שזה אומר לכרוע ממש עד הרצפה מתוך אמונה שלמה שחתיכת המתכת הזו היא אל של ממש.