ישעיהו, פרק נ״ד, פסוק ג׳

ההבטחה הנבואית צופה התרחבות אנושית ומרחבית חסרת תקדים עבור עם ישראל עם שובו מהגלות, שכן גבולותיה המקוריים של הארץ יהיו צרים מלהכיל את המוני השבים.

המילים כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי מבטאות את הפריצה מחוץ לגבולות הקיימים לכל עבר. רוב הפרשנים מסבירים כי אף שהפסוק נוקב בימין ושמאל, הכוונה היא להתרחבות לכל רוחות השמיים – צפון, דרום, מזרח ומערב (רד"ק, אבן עזרא וצאינה וראינה). לצד ההסבר של התרבות ופריצת הגבולות הפיזיים (מלבי"ם ואבן עזרא), יש המפרשים את המילה תִּפְרֹצִי מלשון התחזקות וגבורה (רש"י ומצודת ציון), דהיינו שעם ישראל יתחזק ויגבר על האומות היושבות סביבו (מצודת דוד).
פירוש רוחני מציע בעל אדרת אליהו, הקושר את המושגים "ימין ושמאל" לדרום וצפון. לדבריו, בניגוד לאומות העולם שהקריבו רק קורבנות עולה שפעולתם נעשית בצפון המזבח (המייצג את השמאל), ישראל מקריבים גם קורבנות שלמים שניתן להקריב גם בדרום (המייצג את הימין). שלמות רוחנית זו, המשלבת את הצפון והדרום, היא שמקנה להם את הזכות להתרחב ולרשת את הגויים.

התוצאה של התעצמות זו היא וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ. מאחר שארץ ישראל לא תספיק להמוני העם, הזרע שיולַד יירש עמים אחרים ואת עריהם (מלבי"ם). הכוונה היא לארצות שבהן ישבו בעבר אומות סמוכות כמו אדום, עמון, מואב וארם (שד"ל). למעשה, הבטחה זו משמשת כהסבר ופירוט לאופן שבו תתרחש אותה פריצה ימינה ושמאלה (אבן עזרא).

כאשר גם ערי הגויים לא יספיקו לריבוי העם, יתקיים החלק החותם את הפסוק: וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. המילה נְשַׁמּוֹת משמעותה שוממות וחרבות (מצודת ציון ושטיינזלץ), והמילה יוֹשִׁיבוּ משמעה אכלוס ויישוב מחדש. זרע ישראל יתרבה עד כדי כך שיפריח ויישב מחדש ערים חרבות, בין אם מדובר בערים שוממות בתוך גבולות ארץ ישראל ובין אם בארצות אחרות (רד"ק, שד"ל ומצודת דוד).