מערכת היחסים בין ה' לעמו נעה על ציר הזמן, ומעמידה בקוטב אחד את ייסורי הגלות ובקוטב הנגדי את נצחיות הגאולה. תקופות של חורבן וריחוק, קשות ככל שיהיו, מתגמדות לחלוטין אל מול ההבטחה למחילה ולחסד אלוהי שאינו תלוי בזמן ואינו פוסק לעולם.
במוקד הפסוק עומד הביטוי בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, אשר עורר מחלוקת בקרב הפרשנים, בין היתר משום שלמילה בְּשֶׁצֶף אין מקבילה במקרא [אבן עזרא, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא כעס מועט, כלומר הסתרת הפנים והנטישה היו לפרק זמן קצרצר בלבד [דונש, אבן עזרא, מצודת דוד, תרגום יונתן, צאינה וראינה]. לעומתם, פרשנים אחרים מפרשים את המילה מלשון חרון אף עצום או שטף של זעם המתפרץ בבת אחת [מנחם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, האות צד"י התחלפה באות טי"ת כדי ליצור צליל הדומה למילה קצף, והכוונה היא ל"שטף קצף" [שד"ל]. זעם זה הוביל להסתרת פנים רגעית בלבד, שכן אם היה מדובר בנקמה מלאה, לא היה נותר שריד מעם ישראל [ביאור שטיינזלץ].
המילה רֶגַע מתפרשת לרוב כפרק זמן קצר, אך יש מי שמבאר אותה במשמעות של פתאומיות, או כהמשך של האות בי"ת מתחילת הפסוק, כאילו נכתב "ברגע" [שד"ל בשם תלמידיו]. מעבר למשמעות המילולית, לאותו רגע של כעס יש תפקיד משפטי ורוחני עמוק בהליך הגאולה. שבועת העונש של ה' כלפי ישראל נעשתה מתוך אותו זעם רגעי, ומאחר ששבועה שנעשית מתוך כעס בטלה מאליה כשהכעס חולף, מתאפשרת חזרתם של ישראל מן הגלות. נמצא שדווקא אותו רגע של זעם הוא שאפשר את החסד והגאולה [אהבת יהונתן].
החצי השני של הפסוק, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּ֑יךְ, מציג את הניגוד המוחלט לאותו רגע חולף. הרחמים נובעים ממחילה נצחית שמעניקה לעם קיום לעד [רש"י, מלבי"ם]. גם אם ימי הגלות מתארכים ונראים קשים, בפרספקטיבה היסטורית, כאשר המלכות תחזור על כנה לעולמי עד, ימי הצער ייחשבו כרגע קטנטן וחסר משמעות [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הבטחה זו לנצחיות הגאולה מקבלת משנה תוקף בסיום הפסוק: אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'. גאולות העבר נעשו על ידי שליחים בשר ודם, ולכן היו זמניות והובילו לשעבודים נוספים. אולם הגאולה העתידית תעשה על ידי ה' בעצמו, וכשם שהוא חי וקיים לעד, כך הגאולה תהיה שלמה ואין אחריה שעבוד [אדרת אליהו]. חסד זה אינו רק טובה פרטית לישראל, אלא הכרח לקיום המציאות כולה. אף על פי שישראל חטאו והתרחקו, ה' חייב להשיבם אליו ולרחם עליהם, שכן העולם נברא בשבילם ובלעדיהם אין לו קיום. זהו עומק המושג "חסד עולם" – חסד שמתקן ומקיים את העולם עצמו [אהבת יהונתן].