ישעיהו, פרק נ״ו, פסוק י׳

מנהיגי העם ונביאי השקר מועלים בתפקידם להדריך את הציבור ולהזהירו מפני סכנות. הנביא מדמה אותם לשומרים הניצבים על מגדל תצפית, צֹפָו, אלא שהם עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ, סובלים מעיוורון לב שמונע מהם להבחין בקלקול הדור ובפורענות הקרבה. בנוסף, הם נמשלים לכלבי שמירה שאינם מסוגלים לצעוק ולהזהיר, כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ, שכן הם נמנעים מלהוכיח את העם, מפקירים אותו לאויב או משתתקים בעקבות שוחד. לבסוף הם מתוארים כהֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם, שקועים בשינה עמוקה או בבדיות של חזיונות שווא, ומעדיפים להתענג על תנומה ועצלות במקום להיות ערניים ולשמור על הציבור.