ישעיהו, פרק ס׳, פסוק י״ד

לעתיד לבוא יתהפך מצבה של ירושלים, וצאצאי האויבים שכבר נענשו ומתו, הם בְּנֵי מְעַנַּיִךְ, יגיעו אליה שְׁחוֹחַ, כפופים בהכנעה כדי לבקש מחילה. יחד איתם, כׇּל־מְנַאֲצָיִךְ אשר לא עינו פיזית אלא רק ביזו וקיללו את ישראל, ישפילו עצמם עד עפר וְהִשְׁתַּחֲוּוּ עַל־כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ, בין אם מתוך בושה ובין מתוך יראה מפני עוצמת הקדושה שתקרין מן העם. מתוך הכנעה זו יכירו האומות בנוכחות ה' השורה בעיר, וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה', קריאה המסמלת כי ירושלים אינה עוד עזובה אלא קשורה אליו בברית מחודשת. בנוסף הם יעניקו לה את הכינוי צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, כלומר ציון של קדוש ישראל, כדי להדגיש את ייעודה כמקום משכנו.