ישעיהו, פרק ס״ד, פסוק ד׳

בעבר פָּגַעְתָּ, כלומר התקרבת, קיבלת את תפילתם או אף לקחת מן העולם ככפרה, אֶת־שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק, אותם צדיקים ששמחו לעשות משפט. אנשי מעלה אלו היו עומדים בתפילה בעד העם וכך בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ על ידי הזכרת מידות הרחמים של ה'. מנגד, המציאות הנוכחית שזורה במשבר של הֵן־אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא, כאשר כעסו של ה' בא בעקבות חטאי העם ופגמיו, או שמא דווקא הסתר הפנים האלוהי הוא שדחף את העם לאבד את דרכו ולהוסיף לחטוא. למרות זאת נותרת התקווה כי בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ, שכן לאורך כל הדורות ישראל נושעים בזכות תפילת אותם צדיקים וחסדי העבר, ואפילו מתוך הפגמים עצמם עתידה לצמוח הישועה.