ישעיהו, פרק ט׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם להכיר מישהו שהיה כל כך בטוח בעצמו, עד שהוא פשוט לא הסכים להקשיב לאזהרות של אחרים? לפעמים אנשים חושבים שהם כל כך חזקים, ששום דבר לא יכול לפגוע בהם. זה בדיוק מה שקרה לממלכת ישראל. הנביא מדבר על אֶפְרַיִם, שזהו כינוי לעשרת השבטים, ובמיוחד על תושבי עיר הבירה שֹׁמְרוֹן. במקום להקשיב לאזהרות ולשפר את ההתנהגות שלהם, הם התנהגו בְּגַאֲוָה, כלומר השוויצו והתנשאו כלפי חוץ. אבל זה לא היה רק כלפי חוץ, הם גם היו עיוורים לאמת וּבְגֹדֶל לֵבָב, כי הם באמת האמינו בתוך הלב שלהם שהם כל כך חזקים ועוצמתיים ששום אויב לעולם לא ינצח אותם. מתוך הביטחון המוגזם הזה, הם היו מדברים לֵאמֹר מילים של שחצנות. אבל הנביא מזהיר אותם שבסוף וְיָֽדְעוּ, כלומר כאשר תגיע התקופה הקשה מאת ה', הם ירגישו זאת ופתאום ידעו את האמת. הם יבינו שדברי הנביא היו נכונים תמיד, ושהביטחון העצמי שלהם היה סתם דמיון.