יצא לכם פעם לארוז את כל החפצים שלכם לקראת נסיעה ארוכה, ולוודא שלא שכחתם אפילו פריט אחד קטן מאחור? כך בדיוק מתואר מסע הכיבוש של נבוכדנאצר מלך בבל במצרים. כשהוא נכנס לארץ מצרים, הוא מטפל באלילים שלהם בשתי דרכים, ולכן נאמר וּשְׂרָפָם וְשָׁבָם. איך אפשר גם לשרוף משהו וגם לקחת אותו בשבי? ההסבר הוא פשוט: את פסלי האלילים שעשויים מעץ הוא ישרוף באש, ואילו את הפסלים היקרים שעשויים מכסף וזהב הוא ייקח איתו כשלל.
לאחר מכן, נבוכדנאצר אוסף את כל הרכוש המצרי, ופעולה זו מתוארת במילים וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם. המילה "עטה" מתארת עטיפה ואיסוף. כדי להמחיש כמה יסודי וקל יהיה האיסוף הזה, ניתן לנו דימוי מיוחד: כַּאֲשֶׁר יַעְטֶה הָרֹעֶה אֶת בִּגְדוֹ. תדמיינו רועה צאן שנודד במדבר. כשהוא רוצה להמשיך בדרכו למקום חדש, הוא אוסף את כל הכלים שלו, עוטף וקושר אותם בתוך הבגד או יריעת האוהל שלו, ומשליך את החבילה על הכתף מבלי להשאיר דבר מאחור. כך מלך בבל ירוקן את מצרים מכל רכושה, וישלוט בשלל בקלות ובשלמות, ממש כפי שאדם שולט בבגד שהוא לובש. בסופו של התהליך הוא וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, כלומר הוא יעזוב את מצרים באין מפריע, מבלי שהמצרים יוכלו לעצור אותו, להתנגד לו או להחזיר לעצמם את הרכוש שנלקח.