נבואת החורבן על מצרים מגיעה לשיאה בפגיעה בסמלי הדת והפולחן המרכזיים של הארץ. המונח מַצְּבוֹת מתייחס למזבחות העשויים מאבן אחת [מצודת ציון]. באשר למהותו של בֵּית שֶׁמֶשׁ, עולות מן המקורות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מפרשת את השם כפשוטו, כמקום שבו עבדו לשמש כחלק מפולחן אלילי [מצודת דוד, רד"ק]. ככל הנראה מדובר בעיר המצרית הליופוליס, שהייתה מפורסמת בפולחן השמש שהתקיים בה [ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המקשרים את המקום לאירוע היסטורי מורכב יותר. לפי גישה זו, לא מדובר במצבות אליליות רגילות, אלא במזבחות שהוקמו על ידי גרים. אלו היו שבויי סנחריב שהובאו מכוש וממצרים לירושלים בימי המלך חזקיהו, התגיירו, וייסדו במצרים מוקד לאמונה בה׳. פירוש זה נשען על נבואת ישעיהו אודות חמש ערים במצרים שיישבעו לה׳, כאשר אחת מהן מכונה "עיר ההרס", אותה מזהה מסורת התרגום כבית שמש שעתידה להיחרב [רש"י].
ההכרזה בסוף הפסוק, וְאֶת־בָּתֵּי אֱלֹהֵי־מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ, נועדה לחזק ולהעצים את תיאור החורבן. שריפת כלל בתי העבודה הזרה מטרתה להביא לביזיון מוחלט של אלוהי מצרים ולהמחיש את אפסיותם [רד"ק].