שארית יהודה נמלטה למצרים בחיפוש אחר מקלט, אך המעבר הפיזי מסתיר מאחוריו שבר רוחני עמוק. נבואה קשה מופנית אל הקהילה המפוזרת הזו, וחושפת את המניעים האמיתיים להגירתם ואת ההשלכות ההרסניות של מעשיהם.
הנבואה ממוענת אל היושבים בארץ מצרים. הכתוב מפרט מיד לאחר מכן את מיקומם המדויק: במגדול ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס. המפרשים מסבירים כי אלו הם שמות של מקומות ואזורים שונים בתוך מצרים שבהם התיישבו היהודים [מצודת דוד, מצודת ציון], כאשר ארץ פתרוס מזוהה ספציפית עם מצרים העליונה, כלומר החלק הדרומי של המדינה [ביאור שטיינזלץ].
מטרת הנבואה היא להתעמת עם שארית העם על בחירותיהם. מתברר כי הירידה למצרים לא נבעה רק מפחד מפני הכשדים, אלא ממניע חמור בהרבה: הרצון לעבוד עבודה זרה ולהידמות למצרים המקומיים. העם הניח בטעות כי מחוץ לגבולות הארץ יוכלו לעבוד אלילים מבלי להיענש [אברבנאל]. הנבואה מוכיחה אותם על כך שראו במו עיניהם את חורבן ירושלים וערי יהודה שהתרחש בדיוק בגלל חטאים אלו, ובכל זאת לא לקחו מוסר ולא חזרו בתשובה. ה׳ מבהיר להם כי עקשנותם להמשיך להכעיסו בעבודה זרה דווקא על אדמת מצרים לא תעניק להם ביטחון, אלא תביא עליהם כליה בחרב וברעב, עד שלא יישאר מהם שריד ופליט שיוכל לשוב אי פעם לארץ יהודה [אברבנאל].