בעקבות מעשיהם של בני ישראל, התפרץ זעמו של ה׳ והביא לחורבן מוחלט של מרכזי היישוב.
המילה וַתִּתַּךְ מבטאת פעולה של שפיכה והרקה [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי חֲמָתִי וְאַפִּי, כלומר כעסו של ה׳, נשפך עליהם בגלל חטאיהם [מצודת דוד], וזהו הגורם הישיר לאסון שפקד אותם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
זעם זה המשיך ווַתִּבְעַר בערי יהודה. ה׳ כילה את חמתו על המבנים הפיזיים, על העצים והאבנים של הערים, והפך אותן לחרבה [מלבי"ם]. הצירוף כַּיּוֹם הַזֶּה נועד להצביע על המציאות העכשווית המוחשית, ומדגיש שהערים אכן עומדות חרבות ושוממות בדיוק כפי שהן נראות כעת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].