עקשנותו של העם נותרת איתנה גם לנוכח משברים כבדים. למרות האסונות, הצרות והעונשים החמורים שהשיגו אותם על רעתם, בני יהודה מסרבים להיכנע וממשיכים לדבוק בדרכם מבלי לחוש מורא מפני ה' או לשוב ולקיים את חוקיו.
הפרשנים מסכימים כי המילה דֻכְּאוּ נגזרת מעניין של כתישה ומעיכה, אך בפסוק היא משמשת בהשאלה לתיאור הכנעה ושברון לב. משמעות הביטוי לֹא דֻכְּאוּ היא שלבם של העם לא נשבר ממעשיהם הרעים והם טרם נכנעו. במקום ללמוד לקח מהעונש שספגו, הם מוסיפים לראות במעשיהם התנהגות ראויה [ביאור שטיינזלץ].
מאחר שהצרות לא הועילו להכניע את העם, התוצאה הישירה היא שוְלֹא יָרְאוּ מן העונש האלוהי [מלבי"ם]. חוסר ההכנעה והיעדר היראה הם שהובילו לכך שוְלֹא־הָלְכוּ בְתוֹרָתִי, שכן הם בחרו להתעלם לחלוטין מההשלכות הברורות הבאות על מי שעובר על דברי התורה.