המשך דרכם ההרסנית של שארית יהודה גם לאחר החורבן מביא עליהם טרגדיה נוספת, שכן הם מתעקשים לדבוק בחטאיהם גם במקום גלותם. המניע למעבר למצרים ולעבודה הזרה שם טמון במחשבתם המוטעית, כפי שעולה מהמילים אשר אתם באים לגור שם. העם סבר כי עבודת אלילים מחוץ לארץ ישראל לא תגרור עונש חמור כפי שהיה קורה בתוך הארץ. מעבר לכך, ירידתם למצרים יצרה חילול ה' חמור, שכן אומות העולם פירשו זאת כחולשה של אלוהי ישראל שלא הצליח להושיע את עמו, ולכן הם נאלצו לחסות תחת אלוהי מצרים. משום כך, הרעה תרדוף אותם גם לשם ותכה בהם ובמצרים כאחד, כדי להוכיח שמלכות ה' שולטת בכל מקום, ושהחורבן בירושלים נבע ממעשיהם הרעים ולא מחוסר יכולת אלוהית [חומת אנך].
במקום לחזור בתשובה, הם ממשיכים להכעיסני, ובכך מביאים רעה על עצמם באמצעות מעשי ידיהם [מצודת דוד]. התוצאה הישירה של מעשים אלו מבוטאת במילה למען, שמשמעותה כאן היא "עד כדי", והיא מובילה אל הכרית לכם – כלומר, הכרתה והשמדה מוחלטת שלכם [ביאור שטיינזלץ].
עונשם לא יסתכם רק בהשמדה פיזית, אלא גם בביזיון היסטורי. הם יהיו לקללה – שמם יהפוך למטבע לשון, ואנשים יקללו את שונאיהם באיחול שיהיו כמותם. בנוסף, הם יהיו ולחרפה, שכן כל הגויים יבזו ויעליבו אותם על גורלם העגום [מצודת דוד].