תגובתם של שארית יהודה לדברי התוכחה של הנביא חושפת רגע של התרסה עמוקה וגלויה. במקום להטות אוזן לאזהרות, העם מתאגד יחד בעזות מצח ובחוצפה כדי לדחות את דבר ה' ולהכריז על דבקותם בעבודה זרה [אברבנאל].
הפסוק מפרט את ההרכב של אותו המון מורד. תחילה מוזכרים כׇּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי־מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙. עולה השאלה מדוע מודגש שהיו אלו רק האנשים "היודעים". ההסבר לכך הוא שאמנם כל הנשים היו מקטירות לאלוהים אחרים, אך רבות מהן עשו זאת בסתר ושלא מדעת בעליהן. לכן, רק הגברים שהיו מודעים למעשי נשיהם, והיו מעורבים ונוגעים בדבר, ענו לירמיהו [מלבי"ם].
לעומת הגברים, אצל הנשים התגובה הייתה גורפת: וְכׇל־הַנָּשִׁ֥ים הָעֹמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל. המילה קָהָל משמעותה קיבוץ רב של אנשים [מצודת ציון], והנשים כולן ניצבו יחד באותו מעמד המוני [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
אל קבוצות אלו הצטרפו גם וְכׇל־הָעָ֛ם הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּאֶרֶץ־מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס, שהיא אזור בתוך ארץ מצרים [מצודת דוד]. באזור זה, הן הגברים והן הנשים היו שותפים מלאים לעבודה הזרה, ולכן כולם ענו יחדיו [מלבי"ם]. שאר העם נמשך גם הוא אחרי עזות הפנים של הקבוצה [מצודת דוד], ויחד הם התייצבו מול ירמיהו כדי להודיע בגלוי שלא ישמעו בקול ה' אלא ימשיכו במנהגיהם [אברבנאל].