ההחלטה האלוהית להעניש את שארית העם שירדה למצרים מוצגת כגזירה מוחלטת וסופית. הביטוי שָׂם פָּנַי בָּכֶם משמעותו שה' מפנה את השגחתו ותשומת ליבו באופן ישיר אל העם, אך הפעם המטרה היא להביא עליהם אסון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ייחודו של עונש זה מתבהר מתוך ההשוואה לחורבן ירושלים. בעוד שחורבן ירושלים נשא בתוכו כוונה עתידית לטובה, בדומה לזרע שנרקב באדמה רק כדי להצמיח תבואה חדשה, הרי שכלפי היורדים למצרים הגזירה היא שונה לחלוטין. ה' מכוון את פניו לְרָעָה בלבד, ללא כל כוונה של צמיחה מחדש, אלא במטרה סופית וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה ולהשמידם כליל [מלבי"ם].