הנביא פונה אל העם בשאלה רטורית נוקבת ודורש מהם להתבונן בשורש האסון שפקד אותם. המילה הַשְׁכַחְתֶּם אינה באה לברר האם הזיכרון אבד, אלא זוהי קביעה שמשמעותה היא כי בוודאי עדיין לא שכחתם [מצודת דוד]. הנביא שואל האם ייתכן ששכחו את הסיבה הישירה לרעה שהשיגה אותם, והיא חטאיהם ומעשיהם הרעים של האבות, המלכים והעם עצמו. מכיוון שמעשים אלו נעשו בפרהסיה וברחובות העיר, אי אפשר לשכוח אותם, וכך גם לא ניתן להתכחש לתוצאות ההרסניות שבאו בעקבותיהם [מלבי"ם].
ביחס לביטוי וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו, שנכתב בלשון יחיד, מסכימים הפרשנים כי הכוונה אינה לאישה מסוימת, אלא לנשיו של כל מלך ומלך ממלכי יהודה. כדוגמה למעשים הרעים של נשי המלכים, מובא חטאה של אשת המלך אביה, שעשתה מפלצת לעבודה זרה מסוג אשרה [רד"ק].