נבואה זו חותמת את גורלם של גולי יהודה שמצאו מקלט במצרים, ומבהירה כי המשענת שעליה סמכו עומדת לקרוס. ה׳ מצהיר כי המלך המצרי שאליו ברחו ייפול בידי הבבלים, בדיוק כפי שאירע לצדקיהו מלך יהודה.
הפרשנים מציגים שתי דרכים להבנת הצירוף פרעה חפרע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"פרעה" הוא התואר המלכותי הכללי שניתן לכל מלכי מצרים, ואילו "חפרע" היה שמו הפרטי של המלך ששלט באותה תקופה. לעומת זאת, גישה פרשנית אחרת מוצאת בשם זה רמז למפלתו העתידית; לפי פירוש זה, האות חי"ת במילה חפרע משמשת במקום האות ה"א, והמילה נדרשת מלשון הפקרה, פרעון ושבירה. מכאן שמשמעות הצירוף היא "פרעה השבור" [רש"י, רד"ק].
באשר להבטחה שהמלך יינתן ביד אויביו, הכוונה היא לכשדים, הלוא הם צבא בבל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ההמשך וביד מבקשי נפשו אינו מתאר קבוצת אויבים נוספת, אלא משמש ככפל לשון שנועד להדגיש ולחזק את חומרת הנפילה הצפויה [מצודת דוד].