נביאי ה' אינם מתארים רק את העתיד לבוא, אלא חושפים את הקשר הסיבתי המובהק שבין מעשי העם לבין המאורעות ההיסטוריים. בדרך כלל, כאשר אדם נתקל בהתרחשות חדשה, הוא מנסה לחקור ולשער מה הוביל אליה. אולם, כאשר נביא מתריע מראש שמעשה מסוים יביא בהכרח לתוצאה ספציפית, והדבר אכן מתגשם בדיוק כפי שניבא, שוב אין מקום לספק באשר לסיבה האמיתית שהובילה לאירועים [מלבי"ם].
מתוך תפיסה זו, מוצגת בפני העם המציאות העגומה כהוכחה חותכת: אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה. הפורענות שהביא ה' על ירושלים ועל כל שאר ערי יהודה אינה אירוע שחלף, אלא מציאות מתמשכת של רעות רבות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מדגיש שוְהִנָּם (הנה הם) עומדות כיום בחָרְבָּה (מצב של חורבן) ושממון, ללא יושב [מצודת ציון]. מראה הערים החרבות נועד להמחיש לעם כי התגשמותה המוחלטת של הנבואה מוכיחה מעל לכל ספק שהאסון הכבד הוא תוצאה ישירה של מעשיהם.