חורבן הערים אינו אירוע מקרי, אלא תוצאה ישירה וברורה של מעשי תושביהן. הסיבה שקדמה לאסון היא בחירתם של העם לעבוד אלילים באופן מכוון כדי להכעיס את ה'. הקשר בין החטא לעונש היה גלוי וברור, שכן הנביאים נשלחו שוב ושוב להזהיר את העם מפני תועבת עבודת האלילים, אך העם סירב להקשיב, לא חזר בתשובה על מעשי העבר ולא חדל ממעשיו בעתיד [מלבי"ם].
הביטוי מִפְּנֵי רָעָתָם מכוון לרעתם של יושבי הערים שחרבו [רד"ק]. באשר לצירוף הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם, קיימות גישות שונות בקרב הפרשנים. יש המפרשים כי המילה הֵמָּה מתייחסת לאותם יושבי ערים שמתו או גלו, תוך הדגשה כי לא הדור הנוכחי ולא אבותיו הכירו באמת את האלוהים האחרים הללו [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה במילה הֵמָּה התייחסות ישירה לאנשי יהודה עצמם, ומדגישה כי גם הדור הנוכחי וגם אבותיו היו שותפים יחד לעשיית הרע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
על האלוהים האחרים נאמר אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, כלומר, אלוהים זרים שהעם כלל לא הכיר ולא ידע מאז ומעולם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מבחינת נוסח הכתוב, המילה לְהַכְעִסֵנִי מופיעה בחלק מכתבי היד המדויקים והדפוסים הישנים בכתיב חסר, ללא האות יו"ד לאחר האות עי"ן [מנחת שי].